איך אני אוהב את התיאור של בריאת העולם בפרק א' בבראשית. אלוהים בורא שם את השמים ואת הארץ, את האור ואת העשבים, את הצמחים ואת החיות, ובכל פעם הוא בהלם ממה שהתפלק לו. וירא אלוהים כי טוב. אשכרה. וירא אלוהים כי טוב. יא אללה. וירא אלוהים כי טוב. וואו. הצליח לי.

את העולם הזה, שאני חי בו, ברא אל נלהב, מבולבל ונפעם, שעמד מול היש המתממש, והביט בו, בעיניים בורקות, הלום מאוֹשר, נרגש כמו ילד קטן.

ואיזה סבבה לחיות בעולם כזה

הגענו למקום הנכון

רגע לפני גירוש האדם מגן העדן, מקדישה התורה ארבעה פסוקים מגושמים, מסיחי דעת ו'מיותרים' כדי לספר לקוראיה על "ארבעה נהרות" שיוצאים הרחק מגן העדן, ומגיעים למקומות נפלאים ומרהיבים (עם "זהב ובדולח").

  

שני פסוקים אחר כך מעורר אלוהים את סקרנותו של האדם, ומספר לו על העץ היחיד שאסור לו לאכול - עץ "נחמד", שהוא גם "תאווה לעיניים". אלוהים יכול היה לברוא עץ דעת מגעיל ורקוב, אבל הוא רצה שבני האדם יאכלו ממנו.

 

הוא רצה שבני האדם יאכלו ממנו, כי הוא רצה 'לגרש' אותם מגן העדן. הוא רצה לגרש אותם מגן העדן כי העולם שמחוץ לגן העדן הוא עולם נפלא ופגום ומורכב ולא סינתטי, ויש בו עיגולי זיעה וגלאי מתכות והטרדות מיניות, אבל יש בו גם נשיקות ראשונות, ושירים יפים, ושוקובו חום, ונהרות עם "זהב ובדולח".

 

רוצה לומר, אלוהים לא גירש אותנו מגן העדן. הוא רק הניח אותנו במקום הנכון.

 

היות האדם לבדו

 

זה בטח לא יפתיע אתכם, אבל הבעיה הראשונה בהיסטוריה של האנושות - היא בדידות. "לא טוב היות האדם לבדו", אומר אלוהים על האדם הראשון, ומיד מציע פתרון - "אעשה לו עזר כנגדו".

 

עזר כנגדו. עזר - כנגדו. זה מה שאנחנו מחפשים עכשיו. זה מה שיפתור את צער הבדידות. את ה"לא טוב". אבל מה זה בכלל אומר "עזר כנגדו". זה עוזר. אבל זה גם נגדי. ובאיזה מין "נגד" מדובר. האם זה משהו שמתנגד לאדם הבודד, או משהו שניצב מולו. לא ברור.

 

בשלב הראשון מביא אלוהים לאדם את החיות, אבל הניסיון הזה נכשל ("ולאדם לא מצא עזר כנגדו"). הוא נכשל בגלל שהאדם נותן שמות לבעלי החיים, ונתינת שם - היא הצהרת שליטה. הצהרת בעלות. הכי רחוק שיש מה"עזר כנגדו" שאנחנו מחפשים.

 

בשלב השני נותן האל לאדם את האישה, וגם לה קורא האדם בשם. אבל לא בשביל לשלוט. להיפך - "לזאת ייקרא אישה - כי מאיש לוקחה זאת".

 

כלומר, האדם לא קורא לאישה "אישה". הוא קורא לעצמו "איש" - דרכה. היא זו שמגדירה אותו. שמדייקת אותו. שעוזרת לו לזהות את עצמו. וזה מרגש, ונשמע ממש כמו "עזר כנגדו". ובאמת נדמה שהנה. עכשיו יש לאדם אישה. עכשיו הוא כבר לא לבד. ויש פתרון לבדידות.

 

אבל התורה לא סוגרת לנו את הפינה הזאת. בשום מקום לא כתוב "וימצא האדם עזר כנגדו". בשום מקום לא כתוב שהאדם כבר לא לבדו. כי האמת היא ששום דבר בחיים האלה לא מצליח לפתור את הבדידות הזאת, את ה"לא טוב" שחש האדם הראשון. והתורה יודעת את זה. וזה קצת מנחם, אבל מאוד מאוד עצוב.״