״ את שמונת החודשים בהם הייתי מפקד אני נוטה להחשיב לתקופה המשמעותית בחיי. אהבתי את החיילים שלי (וזה לא בהכרח הדדי), וראיתי בפיקוד עליהם שליחות אמיתית והזדמנות חינוכית נדירה, גדולה ומרגשת. ניסיתי, איכשהו, במשך תקופה זו, לחבר בין שתי האהבות הגדולות שלי, האהבה לתורה והאהבה לחיילים.

​

לפני כל שבת, בין אם יצאנו הביתה ובין אם סגרנו שבת בבסיס או בפעילות מבצעית, העברתי לחיילים שלי 'משהו קטן על פרשת השבוע'. ניסיתי לחבר את הדברים אליהם, לחייהם היומיומיים בצבא ובמחלקה ולסיפורים אישיים הקרובים לליבם. 

​

דיברה תורה בלשון בני אדם, וכתבו בני אדם את התורה בלשונם (כמו שמחיבור המילים 'קול' ו'תנועה' יוצא 'קולנוע', ומ'רמז' ו'אור' יוצא 'רמזור', כך מההכלאה המדהימה של 'טוב' עם 'רע', יצאה התורה)."