חפ״ש
עיון | ראובן מס | 2009
—פרק ראשון —
״ את שמונת החודשים בהם הייתי מפקד אני נוטה להחשיב לתקופה המשמעותית בחיי. אהבתי את החיילים שלי (וזה לא בהכרח הדדי), וראיתי בפיקוד עליהם שליחות אמיתית והזדמנות חינוכית נדירה, גדולה ומרגשת. ניסיתי, איכשהו, במשך תקופה זו, לחבר בין שתי האהבות הגדולות שלי, האהבה לתורה והאהבה לחיילים.
לפני כל שבת, בין אם יצאנו הביתה ובין אם סגרנו שבת בבסיס או בפעילות מבצעית, העברתי לחיילים שלי 'משהו קטן על פרשת השבוע'. ניסיתי לחבר את הדברים אליהם, לחייהם היומיומיים בצבא ובמחלקה ולסיפורים אישיים הקרובים לליבם.
דיברה תורה בלשון בני אדם, וכתבו בני אדם את התורה בלשונם (כמו שמחיבור המילים 'קול' ו'תנועה' יוצא 'קולנוע', ומ'רמז' ו'אור' יוצא 'רמזור', כך מההכלאה המדהימה של 'טוב' עם 'רע', יצאה התורה)."
—סוף פרק ראשון —
45₪
על הספר —
מחשבות צבאיות ומחוייכות על פרשיות השבוע והמועדים
במבט עדין, כן ומשועשע, מתוך חיפוש עיקש אחר
רלוונטיות, מתוך כבוד לתורה, ובשפה של חפ"ש, מבקש יאיר אגמון ליצור גשר בין חיי היום יום של החייל הקרבי לבין התורה. הדרשות לפרשיות השונות ולמועדי ישראל, שנולדו משיחות בין מפקד לחייליו ונאמרו בדרך קבע בכל יום שישי, מהוות ניסיון צנוע להזמין את העולם הקשוח של הצבא לחיבוק הגדול שהתורה יכולה ואמורה לתת.